המדריך המלא להליכים משפטיים נגד החלטה של רשות שלטונית

רשויות השלטון, ביניהן, משרדי ממשלה, הכנסת, רשויות מקומיות, רגולטורים וכו', מחויבות לפעול תחת מסגרת כללים. כאשר פרט סבור שהוא נפגע מהחלטה או מהתנהלות של רשות שלטונית, הוא זכאי לנקוט בהליכים משפטיים נגד הרשות, ולתקוף את ההחלטה המנהלית. במדריך זה נפרוש בפניכם את כל המידע הנדרש טרם תקיפת החלטה של רשות שלטונית.

נכתב ע"י: עו"ד גל קנר אלימי

שיתוף ברשתות:

כללי

לא משנה באיזה תחום מדובר, ארנונה, חניה, רישוי עסקים, תכנון ובניה, חינוך ועוד, כל עוד הפגיעה נעשתה על ידי רשות שלטונית – היא תתברר בהליך מנהלי ייעודי, ומקום בו הרשות השלטונית הפרה את עקרונות המשפט המנהלי – הערכאה השיפוטית תתערב בהחלטה המנהלית. סוג ההליך, ערר, עתירה מנהלית, ערעור מנהלי, תובענה מנהלית או עתירה לבג"ץ, יקבע לפי סיווג המקרה.

בית משפט לעניינים מנהליים הוא בפועל בית משפט מחוזי המוסמך לדון בהליכים מנהליים, ושופטיו הם נשיא בית המשפט ושופטים נוספים שהנשיא הסמיך לכך.
בג"ץ הוא בפועל בית המשפט העליון המוסמך לדון, כבית משפט גבוה לצדק, בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק, ושאינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
ועדות ערר הן ועדות ספציפיות שהוקמו מכוח חוק מסוים ונועדו לטפל בסוגיות מוגדרות הקבועות להן בחוק.

לכן, כאשר פרט נפגע מהחלטה של רשות מנהלית או ציבורית, אנו נדרשים בראש ובראשונה לבחון מי הרשות שנתנה את ההחלטה, מה נושא ההחלטה, ועבור מי היא ניתנה, כדי לקבוע האם והיכן צריך להתנהל ההליך המנהלי, בוועדת ערר, בבית משפט לעניינים מנהליים או בבג"ץ.

הליכים משפטיים מנהליים מאוד שונים מהליכים משפטיים אזרחיים, וחלה עליהם מערכת כללים ייחודית. נפרט את עיקרי מערכת הכללים המנהליים:

1. הסעדים:
במסגרת הליך משפטי מנהלי, הפרט שסבור כי הוא נפגע מהרשות, מבקש ממנה לבטל פעולה מנהלית, ו/או לשנות את התנהלותה ולעיתים, במסגרת צו עשה, אף מבקש להורות לרשות לנקוט בפעולה מסוימת.
המשמעות היא שהסעד בהליכים מנהליים, הוא סעד אופרטיבי ולא סעד כספי וכי בניגוד להליכים אזרחיים, גם אם הפרט יוכיח את צדקתו וההליך יתקבל, הוא לא יהיה זכאי לסעד של פיצוי כספי.
ניתן כמובן לתבוע, במסגרת ההליך המנהלי וככל ותינתן הכרעה לטובתכם, את החזר הוצאות ההליך המשפטי, אך לא מדובר בסעד כספי. בנוסף, כיון שמדובר בכספי ציבור, בתי המשפט לא נוטים לפסוק החזרי הוצאות גבוהים בהליכים מנהליים, ויש להוכיח כי נתקיימו התנאים המתאימים לפסיקת החזר הוצאות משמעותי.

2. מועדים וסדרי דין:
הליכים מנהליים הם לרוב הליכים מהירים.
כלל האצבע הוא כי הפרט שטוען לפגיעה מהרשות, נדרש להגיש את תביעתו בהקדם האפשרי ללא כל עיכוב (שיהוי). תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, קובעות למשל, כי עתירה מנהלית תוגש ללא שיהוי ולכל המאוחר תוך 45 ימים ממועד ההחלטה אותה מעוניינים לתקוף. חשוב לשם לב שקיימים מקרים ו/או הליכים בהם לוחות הזמנים קצרים יותר והפרט נדרש להגיש את תביעתו תוך 14, 21, 30 ימים וכו'.
על מנת לדעת מה לוחות הזמנים לתקיפת החלטה מנהלית, יש לבדוק את הדין הספציפי הרלוונטי להחלטה.
שיהוי הוא העילה הנפוצה ביותר לדחיית הליך מנהלי על הסף ולכן אין להשתהות בשום פנים ואופן ויש לפנות בהליך המשפטי בסמוך לקבלת ההחלטה המנהלית. כל עיכוב מיותר יכול לגרום לכך שבית המשפט כלל לא ידון בהליך אלא ידחה אותו על הסף.
בנוסף, גם ההליך המשפטי עצמו מתקיים באופן מהיר, והוא בוודאי קצר באופן משמעותי מהליך אזרחי. סדרי הדין בהליך המנהלי לא כוללים שלבים רבים, ולרוב לאחר דיון אחד או שניים, מתקבלת החלטה.

3. תנאי סף:
כשהפרט תוקף החלטה מנהלית באמצעות הליכים משפטיים, הוא נדרש לעמוד בתנאי סף, ביניהם התנהלות בתום לב, מיצוי הליכים, העדר שיהוי וכיוצ"ב. היה והעותר לא יעמוד בתנאים, הערכאה השיפוטית רשאית לדחות את ההליך על הסף מבלי שיתקיים בירור לגופו של עניין.

פתחתם בהליך משפטי במועד, צלחתם את תנאי הסף - ומה עכשיו?

במסגרת הליך משפטי לגופו, החלטת הרשות תיבחן בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי:

1. האם החלטה הרשות המנהלית ניתנה בסמכות? כל רשות מנהלית מוסמכת לפעול אך ורק בהתאם לחוק שהסמיך אותה. ככל שרשות מנהלית מקבלת החלטה או מבצעת פעולה מבלי שיש חוק שמסמיך אותה לעשות כן, היא פועלת בחוסר סמכות.
חשוב לשים לב שלא כל פעולה בחוסר סמכות תביא לביטול החלטה מנהלית, ויש להוכיח במסגרת ההליך המשפטי, כי נסיבות המקרה מצדיקות את ביטול ההחלטה.

2. האם החלטת הרשות המנהלית חוקית או שמא היא חורגת מסמכות? החלטה מנהלית צריכה לעמוד בהוראות הדין. ככל שהחלטה של רשות מנהלית מנוגדת לדין, בין אם מנוגדת לחוקי יסוד (למשל החלטה מפלה) ובין אם לחקיקה שמסמיכה אותה לביצוע הפעולה הספציפית – היא עלולה להיפסל לאור אי חוקיותה.
אך לא כל החלטה שפוגעת בחוק יסוד או חורגת מחקיקה מסמיכה תבוטל, וגם לאחר שהוכחנו כי ההחלטה לא חוקית אנחנו נדרשים להוכיח כי נסיבות המקרה נכנסות בגדר המבחנים המשפטיים הרלוונטיים.

3. האם החלטת הרשות המנהלית סבירה? החלטה מנהלית צריכה להתבצע באופן סביר ולאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי.
צריך לשים לב שמדובר בטענה משפטית מורכבת כיוון שרשות מנהלית נהנית מחזקת תקינות המנהל, והערכאות השיפוטיות לא נוטות להתערב בהחלטות של רשות מנהלית, ובלבד שהרשות הפעילה את שיקול דעתה באופן סביר. המשמעות היא שגם אם בית משפט סבור שהחלטה אחרת יכולה להיות נכונה יותר, הוא לא יתערב בשיקול הדעת של הרשות המנהלית.
לכן, כאשר טוענים לחוסר סבירות בהחלטה מנהלית יש להוכיח כי חוסר הסבירות הוא קיצוני ושההחלטה חורגת ממתחם הסבירות באופן שמצדיק התערבות של ערכאה שיפוטית.

4. האם ההחלטה התקבלה בהליך תקין והאם הרשות המנהלית קיימה את החובות החלות עליה? על רשות מנהלית, מתוקף היותה זרוע של המדינה, מוטלות חובות מוגברות. על רשות שלטונית חלה חובת הגינות ותום לב מוגברת, אף יותר מחובת תום הלב החלה על הפרט. בנוסף, רשות מחויבת לנהל את הליכיה באופן מוסדר ותואם את הדין. כך למשל, לפני שמתקבלת החלטה שיש בה כדי לפגוע בזכויות של האזרח, הרשות נדרשת ליתן לאזרח זכות טיעון. כמו כן, הרשות המנהלית נדרשת לבסס את החלטתה על נתונים עובדתיים כך שההחלטה לא תתקבל בשרירות. הרשות גם נדרשת לתעד את אופן קבלת החלטותיה, ובעניינים מקצועיים היא מחויבת לקבלת החלטה לאחר התייעצות עם גורמי מקצוע וכו'.

מהי עתירה מנהלית?

עתירה מנהלית תוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לרשימת הנושאים הקבועה בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000.

הליך של עתירה מנהלית יפתח בהגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי אשר בתחום שיפוטו ניתנה החלטת הרשות בגינה מוגשת העתירה. לרוב, העתירה המנהלית תוגש בד בבד עם בקשה לצו ביניים, שמטרתו לשמר את המצב הקיים עד להכרעה בעתירה לגופה ויתכן שהיא תוגש עם בקשה למתן צו ארעי לשימור המצב הקיים כבר במעמד צד אחד. בית המשפט לעניינים מנהליים יורה על הגשת כתב תשובה מטעם הרשות ויקבע מועד לדיון בעתירה. ככל שהוגשה בקשה לצו ביניים, בית המשפט יורה קודם על הגשת תשובה וקביעת דיון בצו, אלא אם יחליט למסור את החלטתו בבקשה לצו ביניים מבלי לקיים דיון.

בסופו של הדיון בית המשפט יכול להורות על קבלת העתירה וביטול ההחלטה נשוא העתירה, על קבלת העתירה באופן חלקי, על קבלת העתירה כך שהמקרה יוחזר לרשות לצורך קבלת החלטה חדשה, או על דחיית העתירה.

פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים, בעתירה מנהלית, ניתן לערעור בפני בית המשפט העליון.

מהו ערעור מנהלי?

ערעור מנהלי הוא ערעור על החלטות שניתנו לפי חוקים ספציפיים הקבועים בתוספת השנייה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. מדובר על רשימה סגורה של החלטות שעליהן ניתן להגיש ערעור מנהלי.

פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים, בעתירה מנהלית, ניתן לערעור ברשות (כלומר שאין זכות מוקנית להגשת ערעור וצריך לקבל את אישורה של ערכאת הערעור) בפני בית המשפט העליון.

מהי תובענה מנהלית?

ככלל, בתי משפט לעניינים מנהליים אינם עוסקים במתן סעדים כספיים אלא בסעדים אופרטיביים. חריגים לכך, הם שני נושאים שהוגדרו בתוספת השלישית לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, להלן:

1. תובענה מנהלית לפיצוי בעילה שמקורה במכרז של גוף או רשות הכפופים לחוק חובת המכרזים וענייני מכרזים של רשות מקומית.

2. תובענה מנהלית לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו 2006: בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.

פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בתובענה מינהלית, ניתן לערעור בפני בית המשפט העליון.

מהי עתירה לבג"ץ?

כאשר פרט מעוניין לתקוף החלטה או מעשה של רשות מנהלית או שלטונית, בעניין שאינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר, הוא רשאי להגיש עתירה למתן צו על תנאי לבג"ץ, אשר מוסמך לתת סעד בכל עניין כאמור.המשמעות היא שבמקרים מסויימים רשאי כל אזרח לקבל גישה ישירה לערכאה הגבוהה והחשובה ביותר במערכת המשפט הישראלי.

על מנת להגיש עתירה לבג"ץ ישנם כמה תנאי סף בהם נדרש לעמוד, וביניהם:

1. העותר הוא בעל זכות עמידה.

2. העותר מיצה את ההליכים מול הרשות המנהלית.

3. העתירה הוגשה ללא שיהוי.

4. לבג"ץ הסמכות לדון בעתירה (כלומר, העניין אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר).

5. תום לב וניקיון כפיו של העותר.

העתירה לבג"ץ תובא בפני שופט יחיד אשר רשאי לתת את הצו המבוקש, לדון בעניין בדן יחיד, או להעביר את הדיון בעתירה להרכב של שלושה שופטים. כאשר עתירה הועברה להרכב של שלושה שופטים, ההרכב רשאי לתת את הצו המבוקש, לקבוע דיון, ואם היה סבור שהעתירה אינה מראה על פניה עילה רשאי הוא לדחותה על יסוד האמור בה.

על עתירה לבג"ץ לא ניתן להגיש ערעור אך ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף.