הסכמי ממון, הסכמי חיים משותפים ומה שביניהם

הסכמים בין בני זוג הם כלי חשוב ויעיל למניעת מחלוקות מורכבות במקרה של פרידת בני הזוג, והם נחלקים לשני סוגי הסכמים: הסכם ממון והסכם חיים משותפים. כל מה שאתם צריכים לדעת על ההסכמים במאמר זה.

נכתב ע"י: עו"ד גל קנר אלימי

שיתוף ברשתות:

הסכם ממון

הסכם ממון הוא הסכם שנערך בין בני זוג נשואים או בני זוג העומדים להינשא, במטרה לקבוע מערכת הסדרים כלכליים, שיחולו ככל ויפקעו הנישואים. הסכם יחסי ממון אינו קובע כללים לתקופת מהלך חיי הנישואין, ובעצם אין לו השפעה על הנישואים עצמם, אלא רק במקרה של גירושין.

למרות שהסכם יחסי ממון מסדיר 'רק' אפשרות עתידית, הוא מאוד משמעותי לצורך מניעת סכסוכים במסגרת הליך הגירושין. לכן, למרות שההסכם יכול להיות מורכב משפטית ורגשית, הוא חשוב ומשמעותי לזוגות בעלי נכסים או לכאלה שיכולים להיות בעלי נכסים בהמשך חייהם.

הסכם יחסי ממון צריך לצפות את העתיד, אך עד גבול מסוים. ולכן, בפועל, הרבה זוגות מוסיפים הוראות להסכם במרוצת השנים, בעיקר כאשר חלים שינויים משמעותיים במצב הכלכלי של בני הזוג או מי מהם.

הסכם חיים משותפים

הסכם חיים משותפים מיועד לזוגות שאינם נשואים ומטרתו להצהיר על חיים משותפים, ולהגדיר את השיתוף (או את אי השיתוף) בין בני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפים ובסיומה. הסכם חיים משותפים הוא הסכם שלרוב רחב יותר מהסכם יחסי ממון, והוא יכול לכלול בנוסף לנושאים הכלכליים, גם נושאים אחרים הנוגעים לחיים המשותפים, הן בסיומם והן במהלכם.

כך למשל, ניתן לכלול בהסכם חיים משותפים הצהרה על חיים משותפים, הסדרים באשר לניהול משק הבית המשותף, הסדרים בנוגע לחלוקת רכוש במקרה של פרידה והסדרים מוסכמים באשר למזונות, משמורת והסדרי ראייה.

מה ההבדל בין הסכם ממון להסכם חיים משותפים?

שני ההבדלים העיקריים בין הסכם ממון להסכם חיים משותפים, הם:

1. הסכם ממון כשמו כן הוא. הוא הסכם הנועד להסדיר את הסוגיות הכלכליות והנושאים הרכושיים בלבד. לעומת זאת, הסכם חיים משותפים, כולל פעמים רבות גם הוראות שאינן כלכליות, אלא הסדרים בנוגע לילדים, הכוללים הסכמה על מזונות, הסדרי ראיה וכיוצ"ב.

2. על מנת שהסכם ממון יהיה מחייב ובעל תוקף, הצדדים מחוייבים לאשר אותו במסגרת הליך אישור הסכם בבית משפט לענייני משפחה. לעומת זאת, הסכם חיים משותפים תקף גם ללא אישור בית משפט, ודי בחתימת הצדדים על ההסכם, על מנת שיהיה לו תוקף.

לצד זאת, יובהר כי כאשר הסכם חיים משותפים כולל הסכמות בנוגע לסוגיות שקשורות לילדים, מומלץ ליתן להסכם תוקף בבית משפט לענייני משפחה, כך שמימושו בעתיד, ככל שיתממש, יהיה קל וברור יותר.

האם ניתן לשנות או לבטל הסכם חיים משותפים?

התשובה היא כן.

הסכם חיים משותפים הוא חוזה לכל דבר ועניין. המשמעות היא שביטול חד צדדי של ההסכם צריך להעשות בהתאם לחוק החוזים ולעילות המפורטות בו.

מכאן עולה כי ביטול הסכם חיים משותפים יכול לקרות במקרה שהוכח כי התקיימה, במסגרת חתימה על ההסכם, הטעיה, כפיה או עושק של אחד מבני הזוג. חשוב להבהיר כי כאשר ההסכם אושר בבית משפט, יהיה קשה מאוד להוכיח את קיומן של אחת העילות כאמור.

כמו כן, יתכן ומי מהצדדים יפר הפרה יסודית של ההסכם, באופן שיהווה עילה לביטולו בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים. חשוב לשים לב כי בתי המשפט כפופים לעקרון לפיו חוזים יש לקיים, ולכן, ביטול הסכם בהכרח יהיה האפשרות האחרונה. ככל שניתן לאכוף את ההסכם או לבטל חלקים ספציפיים בו, בתי המשפט יטו לטובת האחרונים.

באשר לאפשרות לשנות הסכם חיים משותפים, כפי שהובהר לגבי הסכם ממון, במרוצת השנים ובעיקר כאשר חלו שינויים משמעותיים במצב הכלכלי של בני הזוג או מי מהם, מומלץ לשנות את ההסכם או חלקים ממנו ולהתאימו למצב הדברים הנוכחי. שינוי ו/או תוספת להסכם, צריכים להעשות גם הם באותו אופן בו נערך ההסכם וגם במקרה זה מומלץ להביא את השינוי לאישור בית משפט לענייני משפחה.

תביעה חד צדדית לשינוי ההסכם, יכולה להתקבל בנסיבות חריגות ביותר, אך נדמה כי אם מי מבני הזוג הגיע למצב בו הוא מעוניין להגיש תביעה כאמור, אזי החיים המשותפים ממילא עלו על שרטון ובני הזוג ככל הנראה עתידים להיכנס להליך פרידה.

לסיכום

הסכם יחסי ממון והסכם חיים משותפים, הם הסכמים חשובים ביותר שיש בהם כדי להסדיר את מהנושאים החשובים והרגישים ביותר בחייהם של בני זוג – הנושא הכלכלי.

ההמלצה היא כמובן לערוך הסכם יחסי ממון או הסכם חיים משותפים, אך חשוב לשים לב שעריכת ההסכם יכולה להיות מלווה באמוציות רבות, בעיקר כאשר קיים אי שוויון כלכלי בין בני הזוג, שכן בפועל שמים מעין תג מחיר על הזוגיות ועל נושאים רגשיים. לכן חשוב לערוך הסכם יחסי ממון או הסכם חיים משותפים, באופן שישקף את רצון שני הצדדים ולוודא ששני הצדדים ירגישו ששומעים אותם לאורך ההליך, שרגישים לצרכים ולדגשים שלהם ובסופו של דבר לייצר הסכם בו כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא 'ויתר קצת' ובאופן שמייצר הסכם הוגן.